 |
 אייל גנור אייל החל לכתוב ב-GoGay בשנת 2001, ומאז הוא לא מפסיק (להוציא אי אילו חופשות קצרות ובלתי-צפויות). הטור השבועי שלו, "הארון של ערפדון", מתפרסם מדי יום שישי, ובמרוצת השנים התפתחה סביבו קהילת קוראים רחבה ומפרגנת. בנוסף, הוא כותב מפעם לפעם כתבות בנושאי תרבות, בידור וחיי הקהילה. |
 |
 |
 |
כדורים שמחים? צילום אילוסטרציה
 |
גרסה להדפסה |  |
 |
עדכוני RSS |  |
 |
אהבתם את הכתבה? |  |
|
|
פרסמו בפייסבוק
המליצו בחדשHOT
שלחו לשווה קריאה
שמרו ב-del.icio.us
TwitThis
שתפו ב-Stumble |
 |
|
הטורים האחרונים | |
כדורים שמחים
נדודי השינה גרמו לרופא להמליץ לי על כדורים נגד דיכאון, שבין תופעות הלוואי שלהם השמנה, פריחה ועוד רעות חולות. מזל שיש את רופאת המשפחה
|
יום שישי, 5/9/2008 |
#תקציר הפרקים הקודמים:
לפני כמה חודשים נשלחתי למעבדת השינה, שם הדביקו לי עשרות אלקטרודות ושלחו אותי לישון. היה לילה מעניין, ואף כתבתי על כך טור.
לפני כמה חודשים נשלחתי למעבדת השינה, שם הדביקו לי עשרות אלקטרודות ושלחו אותי לישון. היה לילה מעניין, ואף כתבתי על כך טור.
לאחר כחודש, חיכתה לי בתיבת הדואר המרוטה שלי מעטפה כבדה עם הניתוח של השינה שלי. הייתה בתוכה אסופת דפים עם גרפים שונים ומשונים, כל מיני מילים מוזרות והעיקר, האבחנה: אינסומניה.
ספקתי את כפיי כפולניה בגליציה: באמת? אינסומינה? די! לא ידעתי שיש לי נדודי שינה!
דרדסבא והפטריה הקסומה
הלכתי עם הממצאים לרופא השינה, שהזכיר לי מעט את דרדסבא. הוא עיין בחוברת הממצאים והמהם: "לא, אתה לא נחנק".
הוא אמר את זה מפני שהסיבה שבגללה הלכתי מלכתחילה למעבדת השינה הייתה שחשבתי שיש לי הפסקות נשימה באמצע הלילה, ושבגללן אני מתעורר. אבל, לדברי דרדסבא הטוב, זה לא היה המקרה. "אתה נחנק בצורה נורמאלית", אמר.
"נחנק בצורה נורמאלית?" חזרתי על המשפט הקצת פרדוקסאלי הזה בעיניים זגוגיות.
"כן. אתה מבין... כל בן אדם נחנק (או נעצרת לו הנשימה) כמה פעמים בשעה. 5 זה הגבול המותר, ואתה בגבול הזה. זאת אומרת - הבעיה היא לא באף העקום שלך".
"אז מה כן הבעיה?", הקשיתי.
"תן לי להתייעץ עם עמיתיי, ואחזור אליך".
לאחר שפטר אותי עוד קצת באי אילו תירוצים ושאל אותי עוד קצת על אורח חיי, יצאתי מהמעבדה בתהייה מה יהיה.
כעבור זמן מה קיבלתי מדרדי היקר טלפון. "אני רושם לך המלצה לכדורים. תראה לרופא משפחה שלך", אמר, ולא הוסיף.
לאחר ימים מספר הגיעה לביתי מעטפה קטנה לביתי עם האבחנה וההמלצה לכדורים. את השמות שלהם לא ממש הכרתי, אבל בשביל זה אלוהים המציא את גוגל. אז גיגלתי.
לא דיכאון ולא פרכוסים
האופציה המומלצת, ציפרלקס, גרמה לי לפיק ברכיים. למי שלא יודע, הכדור הזה נועד לטיפול בדיכאון ובהפרעות פאניקה. תופעות הלוואי שלו כוללות נדודי שינה, ישנונויות (What the fuck?), השמנה, פריחה ועוד מגוון רעות חולות. ההשפעה שלו מתחילה רק כמה שבועות אחרי שמתחילים לקחת אותו. בהתחלה יש נטייה להפרעות דיכאון ולניסיונות התאבדות. אסור לנהוג, להפעיל מכונות ולשתות אלכוהול.
אני לא פתי, ואני יודע שכל ההתוויות והאזהרות הללו הן 'רק למקרה', אבל שיט - אני לא סובל מדיכאונות ואין לי התקפי פניקה. אני כולה לא מצליח לישון, Damn it, לא יותר מזה!
שאר התרופות ברשימה היו לא פחות "טובות", ומתקדמות יותר – למשל, תרופה לטיפול בפרכוסים.
אז התחלתי במסע בין חברים, משפחה ואנשים שלקחו את הציפרלקס הארור הזה. הדעות התחלקו בקלות לאלה שאמרו שלא אעז לקחת את הדבר הזה, כי זה יכבה אותי ויהפוך אותי למעין זומבי חביב (אך ישן טוב), ולאלה שאמרו לי שציפרלקס יותר נפוץ מפרוזאק ושאפשר להקפיץ אותן כסוכריות "פז
