מציאות בדויה

נו, אז גם אתם ראיתם את פרק הסיום של "קחי אותי שרון"? גם אתם צפיתם בהתרגשות בדיוק כשהיא בחרה – גדי או יואב? גם אתם ראיתם את הפרסומת שנייה לפני בחירתה הרת הגורל של הכונפה שרון (שעלתה סכום מזערי של 150 אלף זוזין)?

וגם אם לא ראיתם, בטח לא יכולתם להתעלם מהתכנית הקודמת, "כוכב נולד", שבו מיטב נערי ונערות ארצנו פיזזו להם בעוד הקהל והשופטים חותכים באכזריות בבשר החי. ואולי ואם אתם מנויים של הלוויין, יצא לכם גם לשזוף את פרויקט Y.

אז זהו, חברים. באיחור אופנתי (כרגיל) של כמה שנים, אנו נוהים אחרי דודינו מעבר לים, ומאמצים את תוכניות המציאות אל חיקינו החם. וכמובן – אם אפשר, אז עם טוויסט ישראלי. 'כוכב נולד' ו 'קחי אותי שרון' גרפו רייטינג עצום, שלא נראה כבר שנים בארצנו (אם בכלל, אני לא סגור על זה). נינט עשתה עמוד ראשי ב'הארץ' (פשש... כל הכבוד), שרון הייתה מרוחה על 2 עמודים (ורודים!) בידיעות, ועוד ועוד. פרק הסיום של שרון נמרח על שעתיים שלמות, ובו אף יצא כתב משוטט כדי לשאול את האיש הקטן ברחוב את שאלת השאלות – יואב או גדי? ולמה לעזאזל היא זרקה את רודריגו?


קחו כבר את שרון

בואו נגלה לכם סוד. לא ראיתי אף לא שביב תכנית מ"קחי אותי שרון". לא הייתי מעודכן בדבר וחצי דבר. אבל מה – כמו כל התכניות הללו, משום מה, ואף בניגוד לרצוני, עודכנתי כאנוס באינקוויזיציה ע"י כל מי שסובב אותי – הורים, חברים, עיתונים ומה לא.

ניסיתי יום אחד לראות חצי פרק, ופשוט כמעט הקאתי את הסנדביץ' פסטרמה שאכלתי באותו רגע. טוב, סבבה שזה היה עאלק ריאליטי, וסבבה שהייתה שם תחרות, ואפילו היה שם גבר שווה או שניים. אבל כל התכנית הייתה כל כך קיטשית, שמיכל נגרין לעומתה הזכירה לי את התא של חניבעל לקטר. כל הנרות מסביב, האווירה המרוככת, ההווי המילואימניקי בין המתמודדים (רק חסר שמישהו מהם היה מוציא גזיה, עושה קפה שחור והיה מתחיל סבב "נו, גבר, השחלת אותה כבר?"). אז עזבתי את התכנית. סבבה.

במהלך החודשים התוועדתי רבות לשרון, ה"רווקה הכי מפורסמת בישראל" (ושמישהו יגאל אותה כבר מייסוריה – הרי רווקה בגיל 30 בישראל משולה לסוס צולע שיש רק דבר אחד טוב לעשות איתו, לא?) לאו דווקא דרך הטלוויזיה, אלא דרך מדורי רכילות, ובעיקר דרך פרסומות נפוחות במשקל נפיחה על כלום. ומי לא תפס את הטרמפ. אמא שלה (פרסומת לסופר פארם או אחד מהפארמים הארורים), רודריגו (מי שלא יודע – עוד ריג'קט, אבל מה – בגלל שהוא עאלק לטיני, בואו ניתן לו גלי הערצה) שדגמן לו תחתונים, ואפילו שאר הגברים שנופו באכזריות, חברו יחדיו ליצירת קולאז' מזוויע לפרסומת לקופידון (או אתר הכרויות אחר). פשוט פצצה, מה אני יכול לומר.

אבל – וזה אבל גדול – לפני פרק הסיום היה כזה באזז אדיר – אם אני לא טועה זה גם הוזכר בחדשות, שאמרתי "את זה אני חייב לראות." כמובן שפרק זה כללRECAP מהפרקים הקודמים. משהו עם לב שוקולד לבן ולב אדום, שרון זרקה את המועמדים עם דמעות בעיניים, והם, כמו כלבלבים קטנים עשו דמעות בעיניים וליקלקו לה "היה מדהים. את אישה מדהימה. כל הכבוד. אני יודע שעשית את הבחירה הנכונה... לק לק לק" מיותר לציין שאני בטוח שבליבם הם חשבו "סססעמק על הכונפה הארורה הזאת. יאללה יאללה, אפשר לחשוב. אני עכשיו הולך ללנסקי לתפוס איזה זיון טוב ללילה. מה אני צריך בכלל את כל זה?"

בכל אופן – ההתלבטות שלה נמרחה בדרמטיות שלא הייתה מביישת אף דרמה קווין על פני שעתיים, ולבסוף – טה טה טה!!! יואב! כן, כן! האם זה בגלל שיש לו גוף מושלם? האם זה בגלל שהוא משדר 'אני גבר סקסי לא מגולח?' האם זה בגלל שהוא נורא עמוק כזה כי הוא קורא ספרים והוא היה פעם דוס? רק לשרון הפתרונים. ומה אכפת להם. יש להם עכשיו דירה מדהימה וחופשה באיטליה. הם בטח עכשיו חוגגים להם בטוסקנה (קיטש, אמרתי?), היא בידי ג'ובאני מקומי והוא עם איזו סופיה מהכפר הקרוב. וצוחקים. מה זה צוחקים. כשהם יחזרו, הם יחיו-עאלק-ביחד, וימכרו את זכויות היוצרים בהון תועפות.

ואולי אנחנו הפראיירים. אולי.


כוכב מת

ההתחלה של כל ההיסטריה (ואני בכוונה אומר היסטריה, תיכף תבינו למה) התחילה פה. כוכב נולד. ברור, "לא נפסיק לשיר" הייתה תכנית ממש חביבה. מעין שעשועון שבו משתתפים שונים שחוברים לסלבריטאים היו צריכים לנחש את השיר. מעין "תו השעה". זה הלך טוב אז עם הקאמבק (סליחה, היום אומרים רטרו) של השירה בציבור, וזה הצטלם טוב עם צביקה הדר ואסף אשתר. עונה חלפה ועונה באה, וצביקה הדר חשב על נוסחה חדשה. למה לא לקחת את הפיים אקדמי הבריטית (ויש עוד גרסאות, בעוד ארצות), ולשכלל אותה לישראל.

ההמשך