לא לטובת הילדים

תאומים בני יומם, חודש וחצי ליתר דיוק, ללא ביטוח רפואי, עם אבא שנגמר לו הכסף - אבל גם עם סיכוי גבוה להיות ישראלים, ממתינים בימים אלה בהודו עד שבית המשפט יחליט האם אביהם יוכל לבצע בדיקת רקמות כדי להוכיח זאת או לא. השניים, איתי ולירון, הם ילדיו של דן גולדברג, ישראלי תושב ירושלים, שכמו אבות לעתיד הומואים רבים - נסע להודו, דרך ארגון משפחה חדשה, על מנת להביא לעולם ילדים באמצעות אם פונדקאית.

ניתן להניח שבמדינות מתוקנות, וגם במקרים אחרים במדינת ישראל, המדינה הייתה עושה מאמץ להתגבר על הביורוקרטיה ולהביא את העוללים האלה לכאן, ולו באשרה זמנית. לאפשר להם ביטוח רפואי נאות, ולאביהם להוציא אותם מהבית - ולא לכלוא אותם, בעל כורחו, כל הזמן בין ארבעה קירות.

אבל לא במערכת הביורוקרטית הישראלית בכלל, ואצל כב' השופט פיליפ מרכוס מבית המשפט לענייני משפחה בירושלים בפרט. השופט פסק לאחרונה שלא להתיר לגולדברג ולשני הומואים אחרים לערוך בדיקת רקמות פשוטה שתקבע האם איתי, לירון והתינוקות האחרים שממתינים עמם בהודו הם ילדיהם או לא. השלושה ערערו לבית המשפט המחוזי, שקיבל את הערעור – והחזיר את ההחלטה לביצוע הבדיקה לשופט מרכוס.

מדוע השופט החליט את ההחלטה הראשונית שלו כפי שהחליט, אתם שואלים? הסיבה הרשמית היא, לפי השופט, חוסר סמכות לדון בעניין. הסיבה שבין השורות היא חוסר אהדתו, בלשון המעטה, לאימוץ בכלל ולאימוץ גאה בפרט.

ואולם, על אף שהשופט מרכוס מציין, כי הסיבה לכך שהוא לא מתיר לבצע את בדיקת הרקמות היא חוסר סמכות, הוא טורח להביע את דעתו בעניין וטוען, כי במקרה של השלושה (כולם, כאמור, הומואים), אימוץ נוגד את עקרון טובת הילד. "אם יסתבר שאחד מהשלושה שיושבים כאן הוא פדופיל או רוצח סדרתי", כך הוא כותב, לא פחות, "אלה דברים שהמדינה צריכה לבדוק". כמו כן, הוא יצא בפסיקתו נגד משפחות חד-הוריות וטען, כי "לילד צריכים להיות שני הורים, לא רק מהבחינה הביולוגית, אלא גם מהבחינה ההתפתחותית". יש לציין, כי מרכוס לא ציין את מינם של ההורים שאליהם התכוון בשורה זו.

בצעד יוצא דופן, הן העותרים והן המדינה ערערו על החלטתו של מרכוס לבית המשפט המחוזי, וזה קיבל, כאמור, את הערעור פה אחד. ההרכב שדן בתיק טען שאין לערב בהחלטה שכזו "שיקולים אידיאולוגיים ודתיים". השופטים קבעו, כי יש לערוך את הבדיקה, אולם במקום להורות על עריכתה - ובכך לקצר תהליכים - הם החליטו להחזיר את ההחלטה בתיק לשופט מרכוס עצמו. לטענתם, הוא בעל הסמכות הבלעדית להורות על עריכת הבדיקה. מעניין שסמכות שנתונה לשופט בערכאה אחת איננה נתונה להרכב שופטים בערכאה גבוהה יותר... אפרים קישון היטיב לכנות דברים מעין אלה פעם - פרטצ'יה.

הילדים בהודו בלי ביטוח רפואי - ולביורוקרטים בירושלים לא בוער

כך נוצר מצב שאיתי, לירון ואביהם - גולדברג - שוהים יחדיו כבר כחודש וחצי במומביי, הודו, ללא כל ביטוח רפואי, בארץ שיש בה פוטנציאל לא קטן להידבק במחלות, בפרט אם מדובר בתינוקות, ובלא שעשו אפילו בדיקה רפואית. אין, כמובן, מה לדבר על טיפת חלב. גולדברג, כך הוא אמר בראיון לגלי צה"ל, משתכן אצל בעל מלון שברוב טובו נתן לו חדר - ולא מוציא את הילדים ממנו, מחשש לבריאותם. הכסף שלו הולך ואוזל, ובעוד כמה ימים הוא יגיע, לדבריו, למצב שבו לא יהיה לו מהיכן לשלם שום דבר.

אבל לביורוקרטים בבית המשפט בירושלים לא בוער. יתרה מכך, השופטים המחוזיים קבעו שבדיון החוזר שייערך בפני השופט מרכוס ימונה לתאומים אפוטרופוס, שיוכל לאשר את ביצוע הבדיקה. הסיבה למינוי האפוטרופוס היא שגולדברג לא מוכר בישראל כאביהם של איתי ולירון. החלטה זו משמעה עיכוב נוסף בהליכים. ולהזכירכם - מדובר בבדיקה שהורים שמביאים ילד באמצעות אם פונדקאית עורכים כעניין שבשגרה. רק לאחר בדיקה כזאת, הילדים זכאים באזרחות ישראלית. אמנם הייתה במקרה זה דעת מיעוט של השופטת חנה בן עמי, שכתבה שהמינוי יזיק לקטינים, "שכן יש בו כדי לעכב במידה ניכרת ההכרעה השיפוטית בעניינם", אבל הרוב, כאמור, החליט אחרת.

אני לא משפטן, ולא מתיימר להיות. אבל אני כן אזרח שדואג לטובתם של אנשים, בפרט אם מדובר בתינוקות בני יומם. על כן, אינני מבין - מה הבעיה לתת להם אשרת שהייה זמנית בישראל, למספר חודשים, ובזמן הזה לערוך את הבדיקה ולגלות האם הילדים הם בניו של גולדברג אם לאו?

לטעמי, הסיבה המרכזית לכך היא העדפתו של השופט מרכוס את דעותיו האישיות על פני טובתם של הילדים. השופט לא או