השם שנתנו לי חברי

השם שבו אני מציג את עצמי בפני רוב הא\נשים בפגישתי הראשונה איתם הוא "נועם". זהו לא השם שנתנו לי הורי. נולדתי למשפחה מסורתית בירושלים, והשם שנתנו לי הוא "נועה". לכל מקום שאליו הגעתי, כך הצגתי את עצמי. בשלב כלשהו הבנתי כי שם זה אינו מייצג אותי, וקיוויתי לגדול ולשנות את השם לדניאל או יוסי. זה היה בערך בגיל 8.

"נועם" היה שם קוד למי שאני באמת
בערך בגיל 8 התחלתי את התהליך לקראת ההבנה שאני שונה מעט מאחרים. כך היה עד גיל 16.5, כשיצאתי מהארון כטרנסג'נדר בפעם הראשונה. זה היה בוקר די נעים, בחצר בית הספר התיכון שבו למדתי. שני חברים טובים שלי, שלמדו איתי באותה המגמה וגם באו איתי בכל שבוע למפגש הנוער בבית הפתוח, ישבו איתי על אחד הספסלים בחצר בית הספר בשעתיים חופשיות שהיו לנו, תחת צל עץ הנמצא בחצר. תוך כדי שיחה הועלתה האפשרות כי אולי אני טרנסג'נדר, זאת בעקבות הפעילות האחרונה שהייתה בבית הפתוח. לאחר מחשבה קצרה הבנתי שכן. כשהעליתי את השמות דניאל ויוסי הם נפסלו במהרה, מאחר שהשם הקרוב ביותר לשם שקיבלתי מהורי הוא השם "נועם".

מאותו רגע, ולמשך זמן רב לאחר מכן, היה בעיני הבדל ברור בין ה"נועה" שהורי הכירו לבין ה"נועם" שאך ורק חברי הטובים ביותר הכירו. "נועה" היה הסמל לארון שלי, מעין שם קוד למשהו שנולדתי איתו אבל מעולם לא היה חלק ממני. "נועם" היה שם קוד למי שאני באמת, למי שאני שואף להיות לאחר שאוכל להשאיר מאחוריי את אותו שם שאיתו נולדתי, מאותה ה"נועה".

הפעם הראשונה שבה הבנתי באמת כי מעתה שמי הוא נועם, הייתה דווקא בסיטואציה די מקרית. כמה חברים מהקומונה שלי ואני הזמנו פיצה. ההזמנה הייתה רשומה על שמי, מאחר שאני דיברתי בטלפון עם הפיצרייה. לאחר שכבר סיימנו לאכול את הפיצה, הסתכלתי על החשבונית שקיבלתי וראיתי כי כתוב שם "שם המזמין – נועם עמר". אותו שם, על אותה חשבונית פיצה, גרם לי לבין כי כעת התחלתי את תהליך המעבר מקוד מסוים, שאליו אני לא מרגיש שייך, לקוד האחר, שאותו בחרתי.

השם הזה כבר לא מייצג אותי
לשם נועה משמעות רבה בעיני, ולא רק בגלל שנולדתי אליו או בגלל שכך רבים תופסים אותי, בין אם אלה הורי ומכרי הרחוקים ובין אם אלו עוברי אורח ברחוב. משמעות השם נועה בעיני היא הדרך שבה תפסתי אני את עצמי במשך שנים, כי כך גידלו אותי, דבר שמאוד השפיע על מי שהייתי ועל איך שהתנהגתי כל אותו זמן. עד היום, כשאני שומע את השם נועה, דבר שהוא די רגיל שהרי זהו שם נפוץ, אני מעט נרתע. לא מבעלת השם, וגם לא ממי שאומר אותו, אלא מהמשמעות שלו בעיני.

השם הזה, שייצג אותי עד לא מזמן, בעצם כבר לא מייצג אותי. כבר לא מראה לאנשים הפוגשים אותי בפעם הראשונה מי אני באמת, אלא את מי שהורי רצו, ועדיין רוצים, שאהיה. השם הזה מסמל דברים רבים למי ששומע אותו לראשונה. הוא מסמל מגדר מסוים, שמיד מביא עמו לשון דיבור מסוימת, ובכך משקף לאנשים השומעים אותו דברים רבים על מי שמציגה עצמה בשם זה. דברים שכיום אני מרגיש כי אינם חלק ממני עוד, ואולי גם מעולם לא היו.

לשם נועם משמעות לא פחות חשובה עבורי. משמעות של ייצוג מי שאני באמת, מי שהייתי כבר בגיל 8, ואולי אף לפני כן. בכך שכיום אני מציג את עצמי במקומות רבים בשם נועם, אני בעצם מתחיל לחיות כפי שנכון ונוח לי – על פי המגדר שאני מרגיש חלק ממנו, ומכאן גם על פי כינויי הגוף המתאימים לי. אני יודע שהשם נועם מייצג את שני המגדרים, דבר שלא מונע ממני להרגיש מיוצג על ידי שם זה, בשל העובדה כי הוא לא מזוהה עם אף אחד מהמגדרים יתר על המידה בעיני. ולמרות שנועם זה לא דניאל או יוסי, אני מרוצה מהשם הזה – שהרי הוא משמר בצורה מסוימת את הדרך שבה גידלו אותי ושבה התייחסו אלי בעבר – דברים שאיני רוצה להתכחש להם.

השם נכון, המגדר שגוי
אחד הקשיים הגדולים שלי בארון שבו אני נמצא כעת, בשנת השירות שבה אני מתנדב, הוא שאני מציג עצמי כנועם הן בקומונה, שיודעת ומקבלת, והן במקומות העבודה שאינם יודעים כי אני טרנסג'נדר. דבר זה מוביל לכך שהשם נועם מייצג אותי בשני המגדרים, וכבר אין לי את ההפרדה הברורה בין "נועם" ו"נועה" כפי שהייתה לי בעבר. ההתמודדות שלי עם הנושא היא בעיקר על ידי דיבור בגוף ראשון נייטרלי במשך רוב שעות היום, ובנוסף, נוח לי במיוחד עם ילדים קטנים שרואים אותי כגבר ומדברים אלי בכינויי גוף הנוחים לי.

קושי נוסף שבו אני נתקל, הוא שעד היום קשה לי להפנים כי "נועה" ו"נועם" הם אותו הדבר. שניהם הם בעצם אני. אני יודע שאין כל שינוי במי שאני באמת בעקבות שינוי המין שאותו אני שואף לעשות, אך אני גם יודע שהשינוי הזה משנה אצלי דברים רבים, כמו דפוסי חשיבה, התנהגות ודעות. בסופו של דבר, אני מאמין כי לאחר שהשינוי שלי יהפוך למעשי יותר, אוכל להשלים את הפרק בחיי שבו הייתי "נועה" בעל כורחי, ולהתחיל בחיי האמיתיים, כנועם.

הטור של "נועם הקטן" מפורסם ב GoTrans בימי שלישי, אחת לשבועיים.