רק בריאות

חודש הגאווה מעלה (או לפחות אמור להעלות) כמה שאלות חשובות בעניין הזהות של הקהילה הלהט"בית בארץ, והמקום שהיא אמורה לתפוס בחברה – האם אנחנו רוצים רק שיכבדנו את זכויותינו כמיעוט, או שממש יכילו אותנו אל תוך הרוב, ככה שהשוני שלנו בכלל לא יהיה יותר אישיו?

שאלתי את עצמי את השאלה הזו כשניגשתי לחקור קצת את נסיבות הקמתה של מרפאה חדשה של קופת חולים "כללית", שנפתחת בימים אלה במרכז הגאה של עיריית תל אביב בגן מאיר, ומיועדת באופן מוצהר לאוכלוסיית ההומואים, הלסביות, הבי והטרנס. אני מודה שהשאלה "למה בעצם צריך מרפאה ייעודית ללהט"בים?" ניקרה במעמקי ראשי, ורק כשגיליתי את הסיבות לכך, הבנתי עד כמה חלקנו נהנים מפירות הקבלה החברתית, בעוד אחרים נאלצים להלחם עבורה ולפעמים להפסיד בקרב - גם במחיר הבריאות שלהם.

"צריך להיות מאוד ברורים בעניין הזה", אומרת אנה טליסמן, עובדת סוציאלית של המרכז הגאה בתל אביב ושל קופת החולים "כללית", "יש אספקטים התנהגותיים בקהילה הלהט"בית, שמשפיעים ישירות על החברים בה. אי מתן טיפול רפואי שלוקח בחשבון את האספקטים האלה פוגע בתוחלת החיים של חברי הקהילה, שלא לדבר על הנזק הנפשי שהוא גורם להם. חד וחלק. זו לא שאלה של טוב או רע: רפואה קהילתית היא דבר חשוב, ובדיוק כמו שיש רפואה קהילתית שמכוונת לקבוצות מרובות ילדים, לקבוצות חרדיות, לקבוצות של מיעוטים אתניים, ככה צריכה להיות רפואה שמיועדת לקהילה הלהט"בית".

אילו התנהגויות, למשל, מצריכות התייחסות רפואית מובחנת?
"קודם כל, להט"בים פונים פחות לקבלת טיפול רפואי, העובדה זו מגובה במחקרים. כשהם כן בוחרים לפנות לטיפול, כמובן שהדבר הראשון שעולה לאנשים בראש הוא מחלות מין מסוימות, וזה נכון, אבל תאמין לי שזה לא מאוד מבדיל אותנו מהסטרייטים. גם שם יש מחלות מין בשפע.
אני מדברת על בעיות מובחנות עוד יותר, שאנשים לא תמיד חושבים עליהן. ניקח למשל את הקהילה הלסבית: מחקרים גילו שנשים לסביות ממעטות ללכת לביקורות גניקולוגיות, ולכן פעמים רבות לא מגלים אצלן בזמן מחלות שונות, ביניהן סרטן.
בהרבה מקרים הסיבה שהן לא הולכות לרופאים היא היחס שהן מקבלות. אני מכירה לסבית בהריון שאחות קופת החולים העירה לה הערות מעליבות בזמן שבדקה אותה, או רופא נשים שכתב על לסבית שהיא "מעולם לא קיימה יחסי מין" רק בגלל שהיא אמרה לו שהיא אף פעם לא הייתה עם גבר.
אצל הומואים יש לך את הבושה לשאול שאלות מסוימות הנוגעות להתנהגות מינית הומוסקסואלית, מהפחד שיתקלו בתגובה שופטת ומעליבה. ועל הטרנסקסואלים בכלל יש מה לומר: מדובר באוכלוסיה שצוותי המרפאות פשוט לא יודעים איך "לאכול", וזה פוגע להם ולהן ישירות בבריאות הגופנית והנפשית. יש, כמובן, גם את נושאי תרומת הזרע וההורות הגאה, גידול ילדים וההרגשה שהמטופל אמור להגיד לרופא שלו הכול, כדי לקבל טיפול רפואי נכון".

אז מאיפה אמור להגיע השינוי?
"השינוי אמור להגיע משני הכיוונים: חברי הקהילה אמורים להבין שיש להם צרכים רפואיים מסוימים שמבדילים אותם משאר האוכלוסייה, וקופות החולים צריכות להבין שעליהן לספק לחברי הקהילה את אותם הצרכים. אני מאוד שמחה לומר שבקופת חולים "כללית" הבינו את העניין הזה, ובאיזה שהוא מקום הם אומרים לנו: "אנחנו רוצים להבין אתכם טוב יותר כדי לרפא אתכם טוב יותר". עכשיו זה התפקיד שלהם ושלנו להבין איך בדיוק לתרגם את זה למעשים".


הרצון של קופת חולים "כללית" הוא תנאי הכרחי כדי לקדם רפואה קהילתית "וורודה", אבל הוא לא מספיק - צריך גם לדעת איך לעשות את זה. "אני מאוד שמחה שב'כללית' עשו את הצעד החשוב והלא-מובן-מאליו, ואיפשרו לארגון שלנו להיכנס לארגון שלהם ולהעביר לצוותים שלהם הדרכות מסודרות על הקהילה הלהט"בית", אומרת יעל רב-הון, מנכ"לית חוש"ן (חינוך ושנוי).

חוש"ן הוא גוף חינוכי שפועל ברחבי הארץ ושם לו למטרה לשנות, באמצעות הסברה ופעילות חינוכית, סטריאוטיפים רווחים נגד הומואים, לסביות, ביסקסואלים וטרנסקסואלים. "תפקידנו בקופת החולים יהיה חינוכי, לא רפואי. את הרפואה נשאיר לרופאים. אנחנו מתכננים להתמקד באספקטים האישיים-פסיכולוגיים, במפגש בין הרופא למטופל מהקהילה. אנחנו רוצים ללמד את הצוותים הרפואיים איך לגשת למטופלים כך