אל תקרא לי זונה

#זה לא שיש לי בעיה עם מין. אדרבא - יש לי בעיה ענקית עם מין. נדמה שמה שהיה פעם קל בצורה בלתי נסבלת הפך קשה, מייגע ומתסכל. יש לכך המון סיבות, ואני מניח למטקבקים לייחס את מרביתן או את כולן למראה הבלתי מצודד שלי. "אטרף" היה ויישאר מלא בגברים יפים וחטובים ממני בהרבה. עד כאן אשר ל"עובדות" הלא ממש רלוונטיות שהרי מלאים מאוד או דקיקים מאוד, נמוכים או שעירים להחריד, מוחצנים וגם מופנמים, מנומסים לעומת גסי רוח, בעלי זין זערורי או מפלצתי -  אלה וגם אלה מזדיינים בלא הכרה או מזדיינים בקושי או בכלל לא מאלף ואחת סיבות. גם בכך אין חדש. מי לא זוכר את הזיון המכונן עם "השרירי-החלק" שהפגין כישורים מוטוריים קלושים, ולעומתו "המלא-השעיר" שהשאיר טעם של עוד. ואגב, "מוטוריקה" אין פרושה הפגנת סיבולת לב ריאה אלא אותה יכולת בסיסית לחבר למשל בין תנועת הידיים והפה. נשמע פשוט? אז זהו, שלא!

 

מיתרונות הבגרות הפיזית והמנטלית היא היכולת להכיר במגבלות העולם וברואיו. מנגד, ככל שנוקפות השנים, מאות התנסויות מיניות (גם סתם מציצה נחשב, אבל רבאק, מי סופר?) מביאות בהכרח לעיצובו של טעם וסגנון ביחסי המין.  זה כבר לא רק ה"מה" אלא בעיקר ה"איך". עוצמת המגע בנקודות המאוד מסוימות, בעיתוי המאוד מסוים ובתנאים המאוד מוגדרים. משך המגע, המרקם, הקצב. שלא לדבר על סוגי הפטיש ומיני הפנטזיות ההולכים ומשתכללים. הצרכים וההעדפות עשויים להיות משתנים ומתחלפים, לעיתים אפילו תוך האקט עצמו. ויש גם, הבה נודה, גם את נסיבות החיים: הגב הכואב או הצוואר התפוס, תקופות של דכדוך שמוביל לזקפה מוגבלת או לתנועתיות עצלה.   

התהליך הזה אינו שונה במהותו מניסוח סגנון לבוש, טעם מועדף בעיצוב הבית או גיבוש העדפות קולינאריות. הגידול בשפע משפיע בהכרח על הדרישות והסטנדרטים. אני למשל לא יכול לעמוד בפני דברי מאפה בטעם קינמון. לא אחת אשנה את נתיב נסיעתי במיוחד כדי לחטוף ביקור בקונדיטוריה המועדפת עלי וגם אשלם בה מחיר מופקע. בערים האהובות עלי בעולם אני יודע היכן נמצאות הקונדיטוריות הטובות, והביקור בהן מבחינתי הוא חובה. לעולם לא אתפשר על קונדיטוריה מחורבנת בגלל רעב רגעי או עצלות.   

 

במה שונה סיפוק הצרכים הקולינאריים מסיפוק הצרכים המיניים? אין כל הבדל. מין הוא עוד צורך לגיטימי וכל הדרכים החוקיות להשיג אותו כשרות. ל"צורך" פנים רבות ויש שהוא רגעי או אחר. לכן מופרכות לגמרי הקלישאות הנבובות על תרבות ה"מין בלא רגש". אין מין בלא רגש, כמו שאין אכילה בלא בליעת המזון. מעשה מיני הוא אקט של רגש. נקודה. כל סוג של רגש. תחת זאת אפשר אולי לדבר על מין בלא "מחוייבות". תופעה טבעית ומקובלת. יש מי שזה מתאים להם ויש מי שלא.  

 

בדומה למשל הקינמון, אין לי בגילי המתקדם רצון להתפשר על סיפוק צרכי המין שלי: המתפרצים, הקבועים או המתחלפים. עשיתי את זה מספיק כשהייתי צעיר יותר. אבל היום, זאת לא אכחיש, מאפשר לי מעמדי הכלכלי לצ'פר את עצמי באותם רגעים שבהם ממש אבל ממש לא מתחשק לי להתפשר.

 

לכאורה ברירות המחדל מצומצמות. תכתובות איטיות, מייגעות ומתישות עם קשקשני "אטרף" או כיתות רגליים לבר או סאונה. בשורה התחתונה אין כל הבדל. את פעולת האצבעות מחליף טיפוף עצבני של הרגליים. האפשרות האחרונה גם עולה כסף, מקלחת, נסיעה, חניה, משקה. כל זה טוב ויפה כשמתעורר הצורך להיפגש, לשוחח ולהתרועע. אך כשהצורך הוא מין כאן ועכשיו, יש גם דרך אחרת. זולה, מהירה, אפקטיבית ומכבדת.

 

ב"אטרף" חל איסור חמור על פרסום שרותי זנות אך חלק (אני אומר "חלק" כדי שלא להסתבך) מהמפרסמים מציעים הלכה למעשה גם מין כחלק מ"השרות". תמצאו ביניהם אנשים מקסימים. נבונים. סקסיים, מנומסים ואדיבים. שניים כאלה יצא לי לפגוש באחרונה. בתחילה היה המניע סקרנות גרידא. עד מהרה למדתי שאפילו הזמנת שרות מסאג' היא סיטואציה אירוטית לכשעצמה, ובסופו של עניין גיליתי כי נפתחה בפניי אופציה חדשה להעשרת חיי המין שלי. במיוחד אחד הבחורים שפגשתי, שהיה קשוב ורגיש לצרכיי. הלכה למעשה לא קרה שם הרבה, במונחים של סרט כחול זה אפילו לא היה משחק מקדים. ובכל זאת חשתי שקיבלתי בדיוק את מה שייחלתי לו באותו ערב, שבו חזרתי מותש מיום עבודה. וזה מבלי שאדרש להתנצל בפולניות על תנועתי המוגבלת, או רצוני להימנע לשם שינוי מתיאור שלבי יציאתי מהארון בפעם המיליון. מבלי שאחוש צורך להפגין נימוס מיותר "כאילו" הכנסתי מספר נייד חדש לזיכרון. בהמשך המפגש שוחחנו מעט, שיחה אינטלגנטית ומרתקת יש לומר. וכן, בסופה שלפתי את הארנק. עשיתי את זה בחפץ לב, זה היה שווה כל אגורה.

 

בחלוף חודשיים חזרתי שוב על החוויה. הייתי חייב לאמת בשנית את תחושותיי. להפתעתי המפגש הנוסף היה אף נעים יותר מקודמו. הבחור זכר היטב מי העומד מולו. מאז, לא נפגשנו שוב ואצלי גם לא התעורר הצורך לדרוש בשלומו של הבחור. מטרת המפגש היתה מוגדרת וידועה היטב לשני הצדדים המרוצים .

 

מאז פגישתנו האחרונה, זכיתי למבול מיסרונים הכוללים הצעות מצידו של הבחור לחזור על החוויה. התופעה די מקובלת, התברר לי לאחר ברור קצר. השבתי לו בסירוב מנומס, משום שאני בחור עם גבולות גם כשאני חרמן. תופעת ההתמכרות לשירותי מין ידועה ומוכרת, והיא לא שונה מהתמכרות להימורים, אלכוהול או סמים. כל סוג של עונג בר חלוף המושג בקלות, במהירות ובלא מחוייבות, הוא חומר נפיץ. אולם המספר עדיין שמור אצלי בזיכרון, וכשארצה אעשה בו שימוש. לפעמים, גם עצם הידיעה שהאפשרות קיימת היא נעימה.      

 

ועכשיו צריך להתחיל ולסייג. אין בדברים כדי לעודד זנות, כי עם כל היומרה זנות לא צריכה עידוד מאף אחד. היא עובדה קיימת. אף שהחוויה המתוארת כאן הייתה לדידי נעימה הרי שאין בה כדי ללמד על הכלל. איני מכיר את כל המפרסמים ב"אטרף" או בכל אתר אחר יעודי לגייז, איני יודע מהם מניעיהם ובטוחני כי רבים מהם המציעים שרותי מסאג' לשמו, אכן לא מעניקים שרותי מין כלל. וגם אם אמנם מציעים חלק מהמפרסמים שרותי מין, הרי שהשניים שפגשתי אינם בהכרח מדגם מייצג שלהם.

 

מכל בחינה, הבחור שאותו תיארתי לא הוברח בתחבולות מארץ זרה. הוא לא סובל מחסור וגם לא הייתה לו ילדות עשוקה. מדובר בילד אשכנזי טוב, שגדל בבית אמיד באזור השרון, ומסיים בימים אלה לימודי משפטים בהצטיינות יתרה. היחסים בינינו, מיותר לציין, התקיימו בהסכמה. כשחקרתי מעט הודה הבחור שבמקרים שבהם זה "לא מתאים לו" הוא מסרב באסרטיביות גלויה. אבל זה כאמור לא מקרה מייצג - כי זנות לדאבוננו אכן כשורה ברב המקרים, קשר הדוק בעוני, ניצול והשפלה.

 

אולם חייבים להודות שסביב הנושא קיימת גם לא מעט צביעות. שהרי ראוי לשאול בקול רם וברור במה מותר דמם של מתמחים צעירים במשרדי עורכי דין המועסקים כעבדים במובן הישן והפשוט של המילה: האם כבודם לא נרמס? האם אין זו זנות במובן הטהור של המילה?

 

ועוד יש לומר כי יש רבים בקרבנו שבעבורם שרותי המין בתשלום הם בפרוש הצלה. בין אם מדובר בנכות, מגבלה פיזית, מחלה ואפילו חסכים נפשיים. הסיכוי של הלוקים בהם לבוא על סיפוקם בערוצים המקובלים שואף לאפס נכון להיום. זה אמנם לא בסדר. זה מרגיז שאלה פני העולם. אבל עד שיבוא תיקון, לא מגיע לאף אחד להיענש. ומה עם העלייה בתוחלת החיים שרק תעצים את בעתיד את הצורך בשרותי מין לשוחרי נעורי הנצח? אבל זה כבר ראוי למאמר נפרד.

 

 

 

 

---

כתבו תגובה