קל"ף חזק?

בישראל של שנת 2009 אין בישראל ולו ארגון אחד הפונה לקהילה הלסבית. למעשה, להוציא התארגנויות נקודתיות וקצרות טווח, הארגון היחיד שפעל באופן בלבדי לקידום זכויותיהן וצרכיהן של לסביות היה ארגון קל"ף - וגם הוא נסגר לפני כשנתיים. האם יש בכלל צורך בארגון לסבי ישראלי, ואם כן, מדוע הוא לא מצליח לעמוד על הרגליים? יצאתי לפגוש מספר פעילים ופעילות, בעבר ובהווה, כדי לנסות לפענח את אחת השאלות המרכזיות על סדר יומה של הקהילה הלסבית הישראלית.

בין השנים 2004 ל-2006 הייתה רותי זילברברג חברה ארגון קל"ף - ארגון הלסביות הישראלי המיתולוגי שנסגר לפני כשנתיים. היום, אחרי שחזתה בארגון בו התנדבה שנים ארוכות נסגר, היא עדיין מאמינה שיש צורך בארגון כמו קל"ף.  "בואי נניח שאת נכנסת לצ'אט, יש בחור ובחורה, ושניהם מתחילים איתך. לשניהם את אומרת לא. מה יקרה? הגבר ימשיך. אם תמשיכי להגיד לו לא, הוא יתחיל גם לקלל", היא אומרת. "הומואים אולי מדברים על עצמם לפעמים בלשון נקבה וחושבים שהמחשבה שלהם נשית, אבל הם הכי גברים שבעולם, ולסביות, שחלקן יכולות ללבוש סרבל ולהסתפר קצוץ ולהיות הכי בוצ'ות בעולם, דפוסי ההתנהגות שלהן הם דפוסי התנהגות של נשים. זו הסיבה שיש צורך בארגון ללסביות בלבד". 

זילברברג מכירה את הטענה לפיה ארגוני הקהילה - דוגמת האגודה - מייצגים גם את הנשים. כשאני שואלת אותה על זה, דווקא מי שהייתה חברה בפורום הנשים באגודת הלהט"ב, מדברת באופן חד-משמעי בדבר הצורך בארגון לסבי. "כשאומרים "הומו, לסבית, בי וטרנס", מתכוונים להומואים", היא אומרת. "לדוגמה, נכנסתי לדף ההיסטוריה של האגודה. קל"ף לא נמצאת שם, היא לא חלק מההיסטוריה. אחד הדברים שאני מאוד מאמינה בו הוא שאת צריכה מקום לנשים בלבד". 

תחילה, ניסתה זילברברג לפעול במסגרת פורום הנשים של האגודה, אך תוך זמן יחסית קצר היא מצאה את עצמה מחוץ לארגון. היא מסבירה שלמרות הנכונות הרבה ושיתוף הפעולה מצד ראשי הארגון באותה תקופה - הפעילויות המשותפות לגברים ולנשים לא ממש הצליחו לקרוץ, במידה שווה, לשני הצדדים. 

"אופי הפעילות של ה"אגודה" לחלוטין מתאים לגברים ולנשים כאחד, אך כתוצאה מכך שבחברה מעורבת  הגברים יותר דומיננטיים, יוצא שנשים הולכות לאיבוד שם ואין להן מקום משלהן. בפורום הנשים של האגודה ניסינו, אבל זה לא הלך. אני זוכרת למשל טיול לילי שארגנה האגודה. אני הגעתי עם ידידה. היו שם עוד זוג נשים, בחורה אחת שהגיעה לבד, לדעתי, לגמרי בטעות - היא חשבה שהיא באה למינרווה, ועוד סטרייטית אחת שהגיעה עם הידיד ההומו שלה".

"לארוחה ישבנו בשולחן ארוך - לכאורה הכל מעורבב, אבל עד מהרה נוצר סדר - כל הלסביות בצד אחד, ההומואים בצד השני. באופן טבעי ולא מתוכנן. הייתה שיחה לא סטריאוטיפית: הלסביות דיברו על סקס וההומואים דיברו על משפחה וילדים, אבל הקטע היה שאת מרגישה את ההבדלים, אין מה לעשות. די התעלמנו מהשיחה שלהם, הם די התעלמו מהשיחה שלנו." 

להוציא אשה אחת החברה בוועד המנהל של האגודה ומייצגת בעיקר את הטרנסג'נדרים בארגון, כל ראשי הארגון הם גברים. זילברבג טוענת כי למרות שהאגודה פועלת בשורה ארוכה של נושאים, העיסוק שלה בנשים הוא מינימלי.

"כנשים חזקות ובעלות דעות פמיניסטית קשה להן להיות ליד גברים"
הטענות על ייצוג מצומצם של נשים בתפקידי ניהול באגודה אינן חדשות, והן מוכרות היטב לאיציק צרור, דובר האגודה וחבר בוועד המנהל. "האגודה נותנת הזדמנות שוויונית, לכל אחד יש זכות להיבחר ולבחור ללא הבדלי דת, גזע ומין. אבל מה שקורה בפועל הוא שפעילות הנשים מאוד נמוכה, הן מגיעות, אבל בגלל שהן רואות הרבה גברים, לפעמים הן עוזבות".

"לפעמים זה בגלל עניין הפמיניזם", מסביר צרור. "אני חושב שהפעילות מרחיקה אותן משום שהקו הדומיננטי של חלקן הוא הקו הפמיניסטי, ואילו אנחנו מנסים להתעסק בנושאים הנוגעים לכלל הקהילה. כנשים חזקות ובעלות דעות פמיניסטיות, מאוד קשה להן להיות ליד גברים, אך זה לאו דווקא גורף. כיום האגודה עושה מאמצים רבים על מנת לצרף נשים לשורותיה. הקמת קבוצות נשים, ניסיון לחפש יותר נשים לתפקיד ניהול והנהגה. אנחנו קוראים לנשים לחזור".

לדברי צרור, ללסביות יש דווקא הרבה מה לעשות באגודה. "ניקח לדוגמה את כל הנושא המשפטי כגון אימוץ, משפחה וכד