ערפדון על דראג

תמיד אהבתי מופעי דראג. אני לא יודע להסביר למה. גם מופעי סטנד אפ אהבתי. דראג זה דבר מצחיק וכייפי, וסליחה אם אני לא נושא את אירועי סטונוול על כתפיי או הולך לאיזושהי פעילות קהילתית חשובה במקום, אלא פשוט נהנה ממופע טוב.

לאחרונה יצא לי לבקר במופעי הדראג באוויטה. למי שלא יודע, בכל יום שלישי עולות שם על הבמה כמה ממלכות הדראג של "פאות קדושות", צוחקות על כל העולם ובין לבין גם מבצעות נאמברים.

מה היה יותר מתאים לי מאשר שהביקורים האלה יגרמו לי לחשוב ולתהות על כמה דברים. למשל: למה אין בדרן גיי מחוץ לארון בישראל? אני לא מתכוון לדראג, אלא לסטנד אפיסט, כזה עם ג'ינס וטי שירט, הומו גלוי, שצוחק על כל מיני דברים, בין היתר על עצמו. מה רע בקצת הומור "מכירים את זה ש..." יחד עם "ההבדל בין אשכנזים ומרוקאים" וקצת "אז ההוא מאטרף פנה אליי, ואל תשאלו". נשמע מוזר, נכון? אולי, אבל בחוץ לארץ זה יותר מקובל.

אז נכון, ההומור בארץ בנושא נחות. בדיחות הומואים הן, כשמן, בדיחות הומואים, ואת מה שהולך עלינו בציבור הרחב כולנו מכירים ושונאים.

ואולי בדראג זה דווקא יותר "בסדר?" הרי מלכות דראג שמופיעות בפני גייז יכולות להגיד דברים נועזים הרבה יותר מאשר קומיקאי "רגיל". אני תוהה: האם עובדת היותן של מלכות הדראג מחופשות היא זו שממתיקה את הגלולה המרה?

נכון שדראג זה לא רק עוקצנות ובדיחות. יש בו גם הרבה מעבר לזה: ריקודים, שירה. נכון גם שאי אפשר ממש להשוות הופעת דראג לאיש שעומד על הבמה עם מיקרופון ומצחיק את הקהל. עם זאת, בבסיסו, מופע דראג הוא הופעת בידור. וכנראה שבן אדם מחופש יכול לומר הרבה יותר דברים, נועזים יותר ונועזים פחות, מאשר קומיקאי "רגיל".


היחס של הישראלים לדראג מוזר בעיניי. מופעי הדראג אכלסו, ועדיים מאכלסים, מועדונים וברים מחתרתיים, מפלרטטים עם מוסכמות אסורות בחברה, גובלים בשערוריות, ותמיד יש בהם יחס אינטימי כלשהו עם הקהל. אני זוכר אי שם בשנות ה-90' מופע של חבורת דראג לא מוכרת לציבור הרחב בשם "בנות פסיה" במועדון גייז אפלולי. זה היה קצת אחרי רצח רבין, כשלא צחקו עליו ועל אשתו, לאה רבין. באותו ערב, כאשר נשמעה בדיחה על לאה, הס הושלך בקהל, ואי נוחות כללית התפשטה בחלל האוויר. מי ידע אז ששנים ספורות לאחר מכן כל הסכרים ייפרצו, ואפילו החרצופים ייכנסו באבי אביו של רבין.

ובאמת - בנות פסיה היו תופעה. המופע צבר תאוצה והצליח מאוד, עד ש(למי שלא זוכר) קיבל פינה בתוכנית טלוויזיה, ועוד בערוץ הראשון! גם שם הן העזו יותר מדי. כך, למשל, הן קיבלו מכתב זועם משושנה דמארי, אחרי שהן "ירו" בה בעזרת פיצוץ של שלושה בלונים (אהמ..), ואז ראו אותה זוחלת אל מחוץ לבמה.

כמה מוזר היה לראות אז את בנות פסיה, אלה שראיתי רק כמה שנים קודם לכן במועדון גייז אפל, עושות פתאום חיקויים של ביבי. כמה מוזר שאיש לא ממש הרים גבה, מכתבים נזעמים לא נשלחו לרשות השידור ולא נשמע גל של מחאות בסגנון "מה הומואים מחופשים עושים על המסך שלי?". טוב, אולי זה מפני שזה היה ערוץ 1, שכבר אז החל לאבד רייטינג, ואולי הייתה זו האדישות הישראלית המוכרת.


נדמה כי מאז "בנות פסיה" לא הייתה חדירה של הדראג למיינסטרים באופן כל כך מוחצן ובולט. אז נכון, יש את מופע היחיד של לילה קארי, יש את פאות קדושות ויש דברים יותר קטנים ואינטימיים, אבל אלה עדיין לא בילויים שמר וגברת כהן יילכו אליהם בערב התיאטרון שלהם. וחבל. אני יודע, למשל, שלאחר המופע המאוד מרשים של "פאות קדושות" בפעם שעברה, אקח גם אקח את אימא שלי (ואולי גם אבא שלי יבוא), ואני בטוח שהם ייהנו ויפרגנו.

מה שמוביל אותי לשאלה: האם ההומואים מפרגנים למופעי הדראג? התשובה היא שכמו כל דבר בביצה ה"מפרגנת" שלנו, גם הדראג זוכה ל"פרגון" מקיר לקיר. "אויש, הן נורא התמסחרו", שמעתי דיבורים מהקהל באותו לילה באוויטה, או מטר הקללות שקיבלה ציונה פטריוט בטוקבקים כאן, ב-GoGay (שציונה, לשעשועי הרב, קראה אותם על הבמה), וכל מיטב הלכלוך ההומואי שניתן להמטיר על כל דבר אחר בעולם. הפעם זה היה על דראג.

ובמחשבה שנייה: אולי כדאי פשוט להימנע מהשאלה הזאת, או להתעלם ממנה. כי אם אשים לב לכל