הומופוביה או חופש הביטוי?

עלה תאנה ושמו חופש הביטוי / טל איתן, פרשנות

שאלת פיטוריה/התפטרותה של עורכת ערוץ NRG יהדות, עינת ברזילי, אינה עוסקת ב"צנזורה" או "סתימת פיות". כמו עיתונאים רבים, גילתה ברזילי כי חילוקי דעות במערכת עיתונאית אינן דבר נדיר, ובפרט כשמדובר בנושאים טעונים חברתית ופוליטית כמו היחס לקהילת הלהט"ב.

צדקה עורכת אתר NRG, בירנית גורן, כשהצרה את צעדיה של ברזילי והכפיפה את מאמריה לבחינה של עורך נוסף. הפרקטיקה העיתונאית של "עין נוספת" היא דבר נדיר בעיתונות המקוונת, שבה הכל מהיר, זמין, ולעתים גם לא לגמרי אתי או מדויק. בהתחשב בתהליכי ההבראה שעובר האתר בנסיון לתפוס מקום משמעותי יותר בזירת התוכן באינטרנט, הדרישה שהופנתה כלפי ברזילי - לאשר את כתבותיה מול עורך נוסף - היא חלק מתבקש בתהליך איתור וזיהוי אייטמים בעיתיים, שאינם עולים בקנה אחד עם עמדת המערכת.

גורן לא סירבה לפרסם, באופן גורף, מאמרים "הומופוביים". אילו עשתה כן, הטענות של ברזילי על צנזורה היו נכונות. אולם "מאמר המחלוקת" ההומופובי ומלא השנאה, אינו יכול להיכלל ברשימת התכנים שהדעת סובלת. הוא היה נגוע לא רק בדעות קדומות ושנאה כלפי להט"ביים, אלא גם הזמין מתקפה חזיתית על הקהילה. על מאמרים מסוג זה, המפיצים שנאה, חוסר קבלה, בערוּת וטיפשות גרידא, לא חלים כללי האתיקה העיתונאית משום שהם אמורים עוד ב"מסננת" הראשונה - האתיקה האישית, שכל עורך חייב להפעיל על עצמו בקבלו את התפקיד החשוב והמשמעותי הזה.

ברזילי לא הפעילה את הפילטרים הנכונים, לא זיהתה את פוטנציאל ההרס והפגיעה הגלום במאמר זה, ולא השכילה להבין את הנזקים שהוא עלול לגרום לערוץ שהיא ערכה ול-NRG מעריב כולו (בראש ובראשונה נזקים תדמיתיים, אך גם הרבה מעבר לכך). עובדה זו דייה כדי לחייב אותה בעריכה נוספת ובביקורת עיתונאית, כך שלא מדובר במאבק על "זכות הביטוי", אלא בקרב על מקצועיות ויושרה עיתונאית - דבר שלצערי שהולך ונעלם ממחוזותינו.

הלוואי וכל מערכות העיתונים ואמצעי התקשורת היו מפעילות הליכים דומים כנגד תכנים מסוג זה. בעידן שבו התקשורת הופכת לאמצעי מרכזי להעברת מידע ורעיונות וליצירת סדר יום ודעת קהל, בתכנים הומופוביים, מלאי שנאה, גלומה סכנה ממשית למעמדה של הקהילה הגאה, ולעתים אף לפגיעה פיזית בחבריה. לפני שברזילי מדברת על "חופש ביטוי", הייתי מזכיר לה את מאמרי וכרוזי ההסתה שהביאו לניסיון רצח במצעד הגאווה בירושלים, את האלימות שחווים להט"בים ברחבי הארץ, ואת עשרות מקרי ההומופוביה המתגלים מדי שנה. צעדה של בירנית גורן מהווה מסר חד-משמעי: הומופוביה אינה לגיטימית, בשום מעטפת ובשום תירוץ. בטח לא של "חופש הביטוי".