מי כאן הכופה? מכתב לרב שיין

לכבוד הרב, ד"ר חיים שיין.

במאמר שפרסמת ב-ynet, ביקשת "אנא, אל תצעדו בעיר הקודש". הוא טען ש"הקהילה ההומו-לסבית בישראל חיה את חייה בחופש מלא" וביקש ש"בשם הדמוקרטיה, ולמען העבר והעתיד של האומה היהודית, שחררו את ירושלים מהאזיקים שאתם מבקשים להניח על ידיה".

איננו יודעות על איזה חופש ועל אלו זכויות אתה מדבר כבוד הרב. הקהילה הומו-לסבית היא אולי הקורבן הגדול ביותר של כנסת ישראל, בניסיונות לשלול את זכויותיה.

הרי אנחנו לא יכולים להתחתן במדינתנו, וגם לא להקים משפחה מוכרת על ידי הממסד. אנחנו נאלצות לאמץ את ילדינו, אנחנו נדרשים להסדיר בבית המשפט את זכויותינו הזוגיות. הזהו חופש מלא?

קח את הסיפור שלנו, לדוגמה
אנו זוג כבר כמעט 4 שנים. שתינו היינו בעבר נשואות לגברים, ואחרי שאיחדנו את חיינו, קנינו בית והבאנו לעולם ילד משותף. משותף – במלא מובן המילה – לשתינו היה חלק פעיל בהחלטה, יחד בילינו בחדר הלידה ושתינו מחויבות לגידולו וחינוכו. למרות זאת, הוא עדיין אינו מוכר כבן של שתינו, ואנו נאלצות להמתין בסבלנות עד להסדרת תהליך האימוץ, כאילו אחת מאיתנו היא אדם זר לו.

לאחר מחשבה ארוכה, החלטנו שאנחנו רוצות להתחתן. הזמנו חברות, קייטרינג, מוזיקה, ואפילו את חברת הכנסת זהבה גלאון, ששמחה להשיא אותנו. היה מאוד מרגש, אבל מה המשמעות החוקית של הטקס? האם הממסד הישראלי אינו מכיר בנו כנשואות? כמובן שלא. מבחינת הממסד, הטקס הזה הוא לא יותר מאשר סתם מסיבה.

ירושלים היא בירת מדינת ישראל. בירושלים יושבת כנסת ישראל וממשלת ישראל, שם מתרכז הכוח העשוי לאפשר לנו לחיות כשווים בין שווים או לבחור להמשיך לנסות לשלול מאיתנו את זכויותנו הבסיסיות כאזרחי המדינה. כפי שיתר אזרחי ישראל רשאים להפגין וללחום בה לזכויותיהם, כך גם זכותנו, מבלי לפגוע בנצחיותה וסמליה. זו לא פגיעה – זה חיזוק של ערכים דמוקרטיים, של זכויות אדם, של חופש – ערכים שאפילו התורה שמה לה למטרה לקדם ולקדש.

ירושלים היא אכן עיר קדושה, ואין לנו כוונה להגיע למקומות תפילה או כאלו שקדושים לדת כלשהי. אך רחובות ירושלים הם המקום בו אזרחים באים למחות כנגד עוולות שנעשות כלפיהם. בירושלים, בירת ישראל, המצעד שלנו הופך ברגע להפגנה, לא למסיבה. אין מדובר בחגיגת צוהלת כמו המצעד של תל-אביב. מדובר במצעד מאורגן וסולידי, שבא לחשוף מציאות של אלפי משפחות ואנשים בישראל שזכויותיהם הבסיסיות ביותר - בחירת בן זוג, הקמת משפחה, הולדת ילדים - נפגעות או נשללות מהן ללא כל הצדקה.

כבוד הרב, התייחסותך לקהילה כאל קבוצת פרחחים עולזים בני עשרה, שכל מעייניהם הוא לזכות בתשומת לב. צר לי לאכזב אותך, אך שאיפותינו הגבוהות ביותר היא לחיות את החיים בהם בחרנו כפי שחיים מיליוני אנשים בישראל. רווקים, נשואים, גרושים, משפחות ובתי אב. ללא השמצות, בלי לראות בהם את התגלמות השטן, בלי לכנות אותם אנשים חולים, בלי לשנוא אותם כחוטאים. אי-ההכרה וחוסר הכבוד לבחירתה של האוכלוסייה החד-מינית בישראל מובילים למצב בו עלינו להילחם על זכויותינו הבסיסיות לאהבה, זוגיות, משפחה וילדים.

מציאות שאין לשלול
הוויכוח הוא לא רק על אמונה, כפי שמוכיח אחד מחברי הכנסת שטען כי הוא "מאמין שמשפחה היא רק אמא ואבא". זה ויכוח על עובדות בשטח. על מציאות שאפילו אתם לא יכולים להתווכח עם קיומה. בישראל שנת 2008, יש עשרות, אולי אפילו מאות אלפי תאים משפחתיים שאינם עונים על ה"סטנדרט" הזה, שבהם שני בני הזוג הם בני אותו המין. משפחות אלו, למרבה הפלא, מנהלות חיים מלאים ורגילים לחלוטין, הכוללים סידורים, קניות וספונג'ה. כן, לא רק סקס. משפחות אלו גם הן חלק מהמשפחה הישראלית, והן לא פוגעות בכל אותם ערכים אותם ביומרנותך כבוד הרב אתה מנכס לעצמך.

באיזו זכות אתה מנכס לעצמך את אותו "מוסר אלוהי"? שהרי מוסר הוא עניין של נקודת מבט. אין בו מציאות אובייקטיבית, אמת או עובדות, אלא האמת כפי שהיא בעיני המתבונן. המוסר האלוהי שלנו, ואני מאמינה שהוא מייצג את דעתם של רבים מחברינו, אומר שבמדינה המתיימרת להיות דמוקרטיה, זכאים אזרחיה לבחור את סגנון חייהם כראות עיניהם בגבולות המוסר האוניברסלי (נגד רצח, אונס וכו'), וחובתה של המדינה להגן על זכויות אלו. בהיעדרן, ובהיעדר ההגנה עליהן, המדינה הדמוקרטית תאבד את ההצדקה לקיומה.

המאבק של אנשי הדת באורח החיים של רבים מאזרחי ישראל בא אולי מתוך תחושת איום על עולם הולך ונכחד, עולם אוטופי, ובלתי-ניתן להשגה, שאפילו בני הקהילה הדתית עצמה מתקשים לשמור עליו.

ועוד נקודה למחשבה כבוד הרב. האם ההטרדות המיניות של נשיא מדינה מכבדות את עיר הקודש שלך? האם שחיתויות של ראשי ממשלה ושרים נותנות כבוד למקומות הקדושים? האם זריקת חזיזים ואלימות במגרש הכדורגל מכבדים את עיר הקודש? מדוע עבירות אלו, כולן חמורות וכולן נוגדות את המוסר והציווי האלוהי, לא טורדות כל כך את מנוחתכם ושלוותכם?

גם השנה נצעד בירושלים. נגיע לעיר כדי לדרוש את זכויותיי כאזרחית המדינה, נגיע על מנת לשחרר את ירושלים מאזיקי השחיתות והכפייה, ומעל הכל, נגיע כדי לגרום לה להרגיש ולהיות בירת מדינת ישראל – על כל גווניה ושל כל אזרחיה ותושביה.

שלך,
ד"ר שרון ודליה פרל אולשוונג.