בג"ץ: המדינה תכיר בנישואי גייז שנעשו בחו"ל

החלטה היסטורית של בג"ץ: בית המשפט העליון החליט הבוקר (שלישי), ברוב של שישה שופטים מול אחד, לרשום במרשם האוכלוסין את נישואיהם של חמישה זוגות בני אותו המין שעתרו להכיר בנישואיהם שנערכו בקנדה. עם זאת, בית המשפט הדגיש כי אין המדובר בהכרה בנישואים בין בני זוג מאותו המין, וכי בנושא זה צריכה להחליט הכנסת. השופט שהתנגד לרישום הוא ד"ר אליקים רובינשטיין. את העתירה הגישו עו"ד און אנתוני – שטוק בשם שלושה מהזוגות ועו"ד דן יקיר, היועץ המשפטי של האגודה לזכויות האזרח, בשם שני זוגות נוספים.
לפסק הדין המלא - לחצו כאן

בית המשפט כתב בהחלטתו כי "הוחלט ברוב דעות ובניגוד לדעתו של השופט א' רובינשטיין, לקבל את העתירות ולעשות צו מוחלט, כאמור בפסק דינו של הנשיא (בדימ') א' ברק. על המשיב לרשום העותרים כנשואים בפריט 2(א)(7) של מרשם האוכלוסין".

ראש ההרכב, הנשיא (בדימ.) של בית המשפט העליון, פרופ' אהרון ברק, כתב בפסק הדין כי "אכן, מקובל עלי כי שאלת הנהגתם של נישואין אזרחיים בישראל, ובכלל זה נישואין בין בני אותו מין, ראוי לה להיקבע בראש ובראשונה בידי המחוקק. זו אינה השאלה שבפנינו. איננו עוסקים כלל בנישואין בישראל. זאת ועוד: לא מונחת בפנינו כלל בקשה להכיר בנישואים בין בני זוג מאותו מין שנערכו מחוץ לישראל. כאשר שאלה זו תתעורר, היא תיבחן על פי הכללים המקובלים עלינו של המשפט הבינלאומי הפרטי. כל שמונח לפנינו... הוא שאלת הרישום - רישום ולא הכרה - בנישואים של בני זוג מאותו מין שנערכו מחוץ לישראל. גישתה של המדינה, כי עלינו לדחות העתירות שכן הנישואין שערכו העותרים אינם "תבנית משפטית" המוכרת בישראל, היא גישה המבקשת לנקוט עמדה בשאלה של סטטוס; היא גישה המבקשת מבית המשפט לנקוט עמדה בשאלה חברתית השנויה במחלוקת. חשיבותה של הלכת פונק-שלזינגר הינה, בין השאר, בכך שאין היא מביאה את בית המשפט לידי הכרעה בענייני סטטוס. והנה, דווקא גישת המדינה לעניין "תבנית משפטית" מוכרת מחייבת הכרעות שהמדינה עצמה סבורה שמן הראוי להותירן בידי המחוקק"

לדבריו, "הננו מחליטים כי במסגרת מעמדו הסטטיסטי-רישומי של מרשם האוכלוסין, ועל רקע תפקידו של פקיד הרישום כמאסף חומר סטטיסטי לצורך ניהול המרשם, על פקיד הרישום לרשום במרשם האוכלוסין את העולה מהתעודה הציבורית המוגשת לו על ידי העותרים, לפיה העותרים נשואים. איננו מחליטים כי בישראל מוכרים נישואים בין בני אותו מין; איננו מכירים בסטטוס חדש של נישואים אלה; איננו נוקטים כל עמדה באשר להכרה בישראל של נישואין בין בני אותו מין הנערכים מחוץ לישראל (בין בין תושבי ישראל ובין בין מי שאינם תושבי ישראל). התשובה לשאלות אלה, בהן אין אנו מכריעים היום, קשה היא וסבוכה".

עו"ד און אנתוני – שטוק, בא כוחם של שלושה מחמשת הזוגות שעתרו, אמר בתגובה להחלטה כי "זה ניצחון גדול, פסק דין נכון וצודק, בדיוק מה שביקשנו. אני מקווה שבבוא היום נגיע למצב בו במדינת ישראל יהיו נישואים בין בני זוג מאותו המין שייערכו בישראל ולא רק בחוץ לארץ". לדבריו, "זאת הוכחה לכך שבית המשפט העליון עומד על משמר זכויות האדם ועל צדק ועל שוויון. בעיניי, פסק הדין מפאר את ההיסטוריה המשפטית של מדינת ישראל".

ראסל לורד, אחד מבני הזוג שעתרו לבג"ץ, אמר בתגובה להחלטה כי "אני מאוד מתרגש מהצעד הזה. זאת הצלחה אדירה במדינה כמו שלנו, עם כל כך הרבה בעיות, שבמישור הזה עושים צעד אחד קדימה. זה מדהים. כל הכבוד לשופטים ולעורך הדין שלנו. לא אפשרתי לעצמי להיות כל כך אופטימי שזה יקרה. חשבתי שאולי יגידו שהכנסת תחליט. מבחינתי – זכינו".

ג'ונתן הרלנד, אף הוא בין העותרים, היה, לעומתו, יותר זהיר: "אנחנו מאוד שמחים שקיבלו את העתירה שלנו, אבל זה רק השלב הראשון, כי לא מדובר באפשרות להינשא בארץ כי אם רק בהכרה בנישואים שנערכו בחוץ לארץ. עכשיו יש לנו את הזכות להיות כמו זוג סטרייטים מסכן שחייב לנסוע לקפריסין כדי להתחתן".

לדבריו, "את רוב הזכויות שחיפשנו כבר קיבלנו באופן חלקי, בין אם מדובר בירושה, בצבא, בפנסיה, באימוץ ילדים.... יש לנו כבר את רוב הזכויות וזה עוד שלב קטן בשרשרת של כל פסקי הדין האלה. זה שלב משמעותי אבל זה רק שלב בשרשרת של פסקי דין כמו דנילוביץ', ירוס - חקק ואחרים".