עשר שנות גאווה: תמונת מצב

מי שמתבונן מהצד על קהילת הלהט"ב (לסביות, הומואים, ביסקסואלים וטרנסג'נדרים) הישראלית, יופתע מהשינוי המשמעותי שחל בזכויות הקהילה בשנים האחרונות. לכבוד אירועי הגאווה של 2008, בחרנו לסקור את השינויים הבולטים בזכויות הגייז מאז 1998 – עשור של גאווה ישראלית.


המאבק המשפטי הלהט"בי המשמעותי ביותר, נכון ל-2008, נסוב סביב שאלת הנישואים החד-מיניים וההכרה בתא המשפחתי ההומו-לסבי. למעשה, רוב הפסיקות מרחיקות הלכת של השנים האחרונות היו קשורות בזכות שלנו להקים משפחה לגיטימית בישראל. זה לא היה קל, אך בעקבות כמה משפטים היסטוריים חסרי-תקדים, הצלחנו להתייצב בשורה הראשונה עם המדינות הליברליות ביותר בכל הקשור לזכויות הקהילה. לא מאמינים? גם אנחנו הופתענו.

לפני כשנתיים השלימו טל ואביטל ירוס-חקק את תהליך האימוץ האחת של ילדי השנייה, ובכך קבעו סימן דרך היסטורי בדברי ימי הקהילה הגאה. לאחר מאבק עיקש בן תשע שנים, קבע בית המשפט העליון את התקדים העקרוני לפיו חוק האימוץ הישראלי מאפשר אימוצים בתוך המשפחה ההומו-לסבית. לאחר מכן בית המשפט לענייני משפחה ברמת-גן נתן בפועל את צווי האימוץ, לאחר שקבע שהאימוץ ישרת את טובת הילדים. מיד לאחר מתן צווי האימוץ, פנו בנות הזוג למשרד הפנים, ביחד עם עו"ד עירא הדר שייצגה אותן במאבק המשפטי הקשה, וביקשו לרשום את הצווים במרשם האוכלוסין.




לאור תקדים ירוס-חקק, ניתנו צווי אימוץ שונים לזוגות של נשים לסביות, ולפני מספר חודשים ניתן צו אימוץ ראשון לזוג הומואים. בית המשפט לענייני משפחה ברמת גן החליט בפסק דין תקדימי לתת לזוג הגברים צו אימוץ, כך שאחד מהם יוכר כאביו של ילדו המאומץ של האחר.

פסיקת בית המשפט לענייני משפחה ניתנה לאחר שהיועץ המשפטי לממשלה, עו"ד מני מזוז, הוציא הנחייה פורצת דרך שקובעת כי גם בני זוג מאותו המין יוכלו לאמץ ילדים – גם כאשר לא מדובר בילדים של אחד מבני הזוג. הנחייתו של היועץ המשפטי לממשלה נתקבלה לאחר דיון שקיים בנושא ביחד עם נציגים רלוונטיים ממשרד הרווחה וממשרד המשפטים - גורמים בשירות למען הילד, אנשי הפרקליטות ויועצים משפטיים משני המשרדים. שר הרווחה, יצחק (בוז'י) הרצוג, בירך על ההחלטה, ומאז החלו מספר זוגות חד-מיניים בתהליכי אימוץ בישראל.

מדובר בהתקדמות יוצאת דופן, ובמדיניות שאינה נופלת ממדיניות האימוץ וההורות במדינות המתקדמות בעולם. ההתפתחויות האחרונות בתחום מצביעות על מגמה ברורה של העדפת טובת הילד ומתן לגיטימציה לתאים משפחתיים חד-מיניים, ולמעשה משפרות את מעמדה של הקהילה באופן כמעט בלתי-נתפס לעומת המצב כפי שהיה ב-1998.

לא רק שמחות, משפחות וחתונות ידעה הקהילה הגאה בעשור האחרון. פסק דין תקדימי, שזכה לכינוי "תקדים נצרת", עסק בזכויות ירושה של בני זוג מאותו המין. התקדים נחתם לאחר שהשופטת מרים רבס מבית המשפט לענייני משפחה בנצרת הכירה בזכותו של גבר לרשת את בן זוגו שנפטר, ובכך הביאה לסיומה פרשה עגומה של מאבק על נכסים כספיים ואחרים שצברו בני הזוג בחייהם המשותפים. הייתה זו הפעם הראשונה בה הוצא במדינת ישראל צו ירושה לבן זוג מאותו המין של אדם שהלך לעולמו מבלי להותיר צוואה, והצו ניתן לאחר שבית המשפט המחוזי בנצרת קיבל את דרישתו של בן הזוג להכיר בו כיורשו החוקי של הנפטר.

גם במקרה של פס"ד נצרת, היה מעורב מני מזוז בתפקידו כיועמ"ש, כשהחליט כי המדינה לא תערער על ההחלטה להכיר בזכויות הירושה. בכך, קידם מזוז את זכויות הקהילה צעד נוסף קדימה לעבר שיוויון ולקראת הכרה מלאה בתא המשפחתי הגאה ובזוגיות החד-מינית.


לא רק משרד המשפטים צעד לקראת הקהילה בעשור האחרון. בשנת 2005 הודיע שר הבינוי והשיכון דאז, יצחק הרצוג (עבודה), כי משרדו יכיר בבני זוג מאותו המין המקיימים משק בית ולהם ילד משותף כמשפחה לצורך השוואת זכויות הסיוע בדיור לאלו שקיבלו זוגות הטרוסקסואלים. גם הפעם, תלה הרצוג את ההחלטה בפסיקות של בתי המשפט, והמדיניות של היועמ"ש.

החלטה מעניינת בזכויות הקהילה הגאה התקבלה גם במשרד התחבורה, שלכאורה אין לו קשר למאבקי הקהילה. בהחלטה תקדימית, אף היא בעקבות פעילותה של עו"ד עירא הדר, הודיע המשרד כי יפעיל את הנוהל המאפשר לרשום רכב על שם שני בני זוג ללא תשלום ומבלי להוסיף "יד" לרישומי הבעלות – גם על זוגות חד-מיניים. ועל זה נאמר: צעד קטן לתחבורה, צעד גדול לקהילה.


מעניין לראות שהחברה הישראלית התמקדה דווקא במאבקים הנוגעים לזכויות אימוץ והורות, ופחות בהכרה בנישואים. אפשר לקשור זאת לתרבות הילודה הישראלית, ולחשיבות המוסד המשפחתי שבמידה רבה מקבל עדיפות על פני מוסד הנישואים בחברה. "הבעיה הדמוגרפית", שהולידה קמפיינים לעידוד הילודה ולא מעט הצהרות גזעניות ומלאות שנאה, הצליחה דווקא לקדם את ענייני הקהילה הגאה באחד מהנושאים הרגישים על סדר יומה של החברה הישראלית – הילדים שלנו.

אולם גם בנושא הנישואים חל שינוי מהותי בכל הקשור לזכויות הקהילה. לפני כשנתיים החליט בימ"ש העליון בהחלטה היסטורית לרשום במרשם האוכלוסין את נישואיהם של חמישה זוגות בני אותו המין שדרשו להכיר בנישואיהם שנערכו בקנדה. עם זאת, בית המשפט הדגיש כי אין המדובר בהכרה בנישואים בין בני זוג מאותו המין, וטען כי בנושא זה צריכה להחליט הכנסת. אולם למרות ההדגשה, נעשתה כאן חתיכת היסטוריה: המדינה חוייבה למעשה בנישואי גייז שנעשו בחו"ל.

יצוין כי למרות המדיניות הליברלית להפליא של בית המשפט העליון ובג"צ, בערכאות הנמוכות יותר נרשמת מידה מסוימת של חוסר סובלנות בכל הקשור לקהילה הגאה. בפסק דין שנוי במחלוקת שניתן בתחילת מאי השנה, הוחלט כי החוק למניעת אלימות במשפחה אינו רלוונטי למשפחות גאות. עוד כתב השופט בפסק הדין כי "יחסים הומוסקסואליים עומדים בסתירה לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, בהיותם עומדים בסתירה לערכיה של מדינת ישראל כ'מדינה יהודית'". עורכי דין מהקהילה אמרו בתגובה לפסק הדין כי הוא "חמור", "חשוך" ו"לא יעמוד במבחן בערכאת הערעור". זהבה גלאון פנתה ליועמ"ש בדרישה לבטל את פסק הדין, ולאחרונה הודיע מזוז כי הוא בוחן את הנושא.


השתתפו בהכנת הכתבה: גלי שפר ואייל נוה.