לקראת המצעד: המדריך לטוקבקיסט הגאה

באמת שחשבתי שאצליח להתחמק מלהזכיר את המצעד ביומן שלי. כל היום מדברים על זה, דנים ודשים בזה, ובכל פעם שחשבתי לכתוב על זה משהו - עצרתי את עצמי. אני לא יודעת בדיוק למה. אולי זה נסיון להשאיר לעצמי פינה נטולת מלחמות, אולי מפני שרק המחשבה על להוציא את הדברים אל הכתב הרגישה לי כמו רעל שמפעפע בורידים. בסוף נכנעתי.

במסגרת מלחמת הגוג ומגוג שנכפתה עלינו בימים האחרונים, זירת הלחימה העיקרית בתודעת הציבור היא, כמו תמיד, הטוקבקים.

אני מודה - אני קוראת טוקבקים אדוקה. כן, גם את אלה שנפתחים בכותרת "כנסו דחוף!" אני נופלת לתוך המלכודות האלה בכל פעם מחדש בעליצות של שה פותה.

בכל מה שקשור לטוקבקים לידיעות לגבי המצעד והחרדים, אני כבר פחות אדוקה. גם לסבלנות ולסיבולת שלי יש גבול, ואחרי 50 הודעות לכל היותר כבר יש לי חשק עז להקיא ואז לזחול מתחת לשמיכת פוך ולא לצאת לעולם.

בכל פעם ישנן ההודעות האלה שגורמות לי רצון עז להגיב, אבל כשהטוקבק האחרון בעמוד ממוספר באלפים, אני יודעת שאף אחד כבר לא יקרא ולא ישמע.

כך או כך, ברשימה הזו ניסחתי מספר תשובות אפשריות לטענות הנפוצות ביותר כנגד המצעד, אותן טענות שמרתיחות כל נים ו-וריד מרוקאי בגוף שלי (ואין לי שום גן מרוקאי בגוף, אבל גם בשביל להתנהג כמו פולניה לא חייבים להיות פולנים).

"למה דווקא בירושלים?"

זו הטענה שאני הכי אוהבת. היא הרי כל כך מלאת הגיון. לפי המשוואה, ירושלים היא עיר קדושה, ולכן - כל מפגן שמנוגד לתורה מהווה פגיעה חמורה ביושביה.

אני תוהה כמה מבין מעלי הטענה הזו ביקרו בירושלים לאחרונה, שהם מוכנים לוותר עליה בכזו קלות.

בירושלים גרים גם חילונים, הומואים, לסביות, טרנסים, משפחות חד הוריות, וגם ערבים, מוסלמים ונוצרים.

מי שם בידי המיעוט החרדי את המונופול על העיר הזו? ירושלים היא הבירה של מדינת ישאל, והיא מורכבת לא רק מחרדים. הלוא לפי ההגיון הזה, גם זמרות שמופיעות בירושלים הן פגיעה חמורה בדתיים ("קול באישה ערווה"), גם נשים בלבוש לא צנוע זו פגיעה ברגשות הדתיים, שלא לדבר על כל אחד שמעז לנסוע בשבת - הוא ראוי למיתה בסקילה, בחור ובחורה שהולכים יד ביד ברחוב הם חוטאים בלתי נסבלים וגם כל אדם שגר בעיר ומעז לקיים יחסי מין עם קונדום ראוי למוות מיידי (שהרי בתורה חל איסור על שפיכת זרע לשווא).

בירושלים יש רבעים ויש שכונות, אבל בעיקר - יש סטטוס קוו. כמו שאף אחד לא יעלה בדעתו להקים סוכה בלב הרובע המוסלמי או למכור צלבים בפתח הכניסה לכותל המערבי, כך לא יעלה על הדעת שחרדים יפגעו בחילונים שהולכים לתומם ברחוב ירושלמי ציבורי, גם אם אלה הומואים ולסביות, וגם אם הם נהגי מוניות, נכים או חברי ליכוד.

מה גם שהחרדים הם לא בעלי האמונה היחידים. גם לחילונים יש אמונה, גם להומואים יש אמונה. אפילו חוסר אמונה הוא אמונה.

לטעון שמצעד גאווה שם מהווה פגיעה אנושה בחרדים זו צביעות. מדובר באותם חרדים שאין להם שום בעיה לפסוע בתל אביב ולהתעלם מכל "חטאי העולם" שמקיפים אותם. כך גם בבני ברק, אשדוד ונתניה. בכל מקום שהם מתנחלים בו הם מצליחים לסגור שכונות בשבת, להפוך בתי ספר ציבוריים לדתיים, לפתוח מקוואות ובתי כנסת. אף אחד לא חושב שכל אלה פוגעים ברגשות החילוניים שלי. אף אחד לא חושב שזה לגיטימי למחות על כך בהבערת חביות, יידוי אבנים ותליית מודעות הסתה. לכל הרוחות, בימי הזיכרון, כשהם ממשיכים ללכת בזמן הצפירה, כולכם מוכנים לירוק להם בפרצוף, אז מה זו ההתחסדות הזו פתאום?

מה גם שאף אחד לא הולך לצעוד להם בתוך השכונה. התוואי החדש של המצעד עובר רחוק מהם (ולמעשה, בתוואי החדש, רחוק כמעט מכל דבר, בעצם...). לטעון שגם שם אין לנו זכות לצעוד זו כבר סתם גזענות ושנאה עיוורת.

אם החרדים כל כך חוששים מהמראות הקשים הצפויים להם (באמצע נובמבר הדבר הכי חשוף שהם ייראו זה קצה אף), אז שיסטו ממנהגם ולא יעברו באותו רחוב באותו יום. אם בכל זאת קשה להם להתאפק, אז שיתייחסו למצעד הזה כאל מבחן מאלוהים, כזה שבא לבדוק עד כמה הם חזקים באמונתם ויכולים לעמוד בפני הפיתויים האלה (פיתויים? מה פתאום פיתויים? ירחם השם).

ואני אומרת: אם אלוהים הוא זה שהחליט שאסור לי להיות לסבית, אז בבקשה, שיהרוג אותי בעצמו.

וריאציה אחרת של הטענה הזו היא "אבל ראיתם מה קרה שם בשנה שעברה, אז למה להמשיך ולהתגרות? למה להביא את זה על עצמכם בכוח?"

רק היום, איפשהו בדרך מהבית לעבודה, נפל לי האסימון והבנתי למה המשפט הזה כל כך מקומם אותי.

בשנה שעברה, פנאט דתי החליט להסתער על אנשים עם סכין, והמותקפים הם עוד האשמ