עצמאות 2006: מצעד הישראלים העליזים

יום העצמאות הוא זמן מתאים לדירוגים ומצעדים וגם אנחנו, כמובן, רוצים לקחת חלק בחגיגה המאוסה הזו. בהתחלה חשבנו להיות נחמדים ולהביא אותה בכתבה מפרגנת ואוהדת לגייז הישראלים הכי שווים, מוצלחים, מעניינים וחשובים. אחר כך חשבנו לשלוף ציפורניים ולקטול את כל מי שרק חלמתם. בסוף החלטנו לעשות את שני הדברים. הנה מה שיצא.

הכי דיווה: מיקי בוגנים

אתם יכולים לאהוב אותו, אתם יכולים לשנוא אותו, אבל אתם לא יכולים להתעלם ממיקי בוגנים. האיש שהתחיל את דרכו ברמלה הגיע לפריים-טיים במהירות מטאורית, והפך בתוך זמן קצר מאוד מההומו הנשי המוזר שעושה פן לנשים שסובלות מתסמיני גיל המעבר, לזה שמכתיב אופנות, קובע טרנדים ועושה פרצופים מצחיקים למצלמה. סופסוף יש לנו אוחצ'ה גאה, נוצצת ומצחיקה על המסך הקטן, וזה משהו שלא יכלנו לצפות, אחרי מתקפת ההומו-סטרייטים של הטלוויזיה הישראלית. נקווה שכמו סלסול תמידי, הוא כאן כדי להישאר מספיק זמן בשביל לשעשע אותנו ולעשות את מה שאף אחד לא העז לפניו – להיות אוחץ' ולהצליח בענק.

הכי לא שמה זין: דנה אינטרנשיונל

אחרי שלקחה את האירוויזיון בהליכה (להוציא את הנפילה עם הפרס), הפכה לגיי אייקון ברחבי אירופה, כבשה את ההומואים בסערה עם שירים שרק גייז יכולים לאהוב (מי אמר "צ'ינקוומילה"?), נעלמה דנה אינטרנשיונל כאילו לא הייתה. מדורי הרכילות סיפרו שהייתה לה תקופה קשה, אבל לנו זה לא כל כך הזיז. כי כאלה אנחנו: עושים ממישהו כוכב ולמחרת שוכחים ממנו. אבל אחרי שהיא נמה, השד יודע איפה ועם מי, חזרה האינטרנשיונל למרכז הבמה עם מועמדות נוצצת בתחרות שיר האירוויזיון של כל הזמנים, ושמלה מדהימה עוד יותר שהפילה לצופים את הלסת לתחתונים. רצינו לתת לה את פרס הקאמבק, אבל היא עדיין לא נמצאת במרכז תשומת הלב, ולכן נסתפק באות היוקרתי – "הכי לא שמה זין". בזכות האומץ, בזכות התעוזה וגם בזכות השמלה.


אאוץ', תראו מה נלכד ברשת הדייגים. (צילום: יחסי ציבור)

הכי אויש, תנוחי: מיקיאגי

נורא התחשק לנו לרדת על מיקיאגי. על מה שקרה לו בשנים האחרונות, על איך הוא הפך מזמר דקיק, ענוג וכובש למשהו אחר לגמרי (תשלימו לבד). אבל הסיפור הזה כל כך עצוב, שהחלטנו פשוט לתת למילים שלו לדבר. "אני חושב שיש הורים שלא צריכים להביא ילדים אם הם לא יכולים לתת להם את מה שהם צריכים", הסביר המיקיאגי ואף הכביר מילים לטובת מי שלא הבין את הנימה ההומופובית משהו של דבריו: "ילד צריך לגדול עם אהבה מלאה, עם מינימום קרירות והתנכלות. שכל אחד יעשה מה שהוא רוצה, אבל אני לא רוצה שהילד שלי יגדל עם שני גברים או שתי נשים, לא הייתי רוצה שיתמודד עם הדעות הקדומות סביבו". לסיום סיומת, אמר הבחור ש"אני נורא פרימיטיבי בדברים האלה", ולנו לא נותר אלא לצקצק בלשון ולהיזכר באמירה המפורסמת הגורסת שההומואים הם ההומופובים הכי גרועים.

הכי לזבית: שורטי

קיים הבדל עצום בין "לסבית" ל"לזבית", והוא לא מתמצה רק בזה שלשניה יש גם זין. הראפרית שורטי, או בשמה החנוני משהו, הילה ניסימוב, הוציאה השנה אלבום בכורה מוצלח ("לאלף את הסוררת"), וסגרה שבע שנות פעילות אותן החלה כבר בגיל 15. היא מוצהרת, היא לא מפחדת להגיד מה עובר לה בראש, וממש כיף לנענע את הישבן לקצב הממכר שהיא מייצרת.

הכי נייד: איתי פנקס

השנה הודיע איתי פנקס, אייקון קהילתי לעילא ועילא, על עזיבתו את מרצ ועל מעברו למפלגת העבודה. היו שקראו לזה אופרטוניזם או זגזגנות פוליטית, אבל העובדות מדברות בעד עצמן. מרצ נדחקה לה לשולי הפוליטיקה הישראלית והפכה למפלגה סהרורית והזויה משהו. הפתק בכותל והזרעונים האוחצ'ים בתשדירי המפלגה בבחירות האחרונות לא ממש עזרו, והקולות של הקהילה כנראה נדדו עם פנקס למפלגת העבודה, מה שמזכה אותו מייד בפרס "העליז הכי נייד" בסביבה.

הכי ממוקמים: יגאל ורענן

יגאל ורענן, האחראיים לליין מסיבות הגייז העליז ביותר ברדיוס של 500 קילומטרים רבועים, הם ללא ספק ההומואים הכי ממוקמים בסצינה. לאחר שפיצחו את הנוסחה הסודית וגילו מה ימשוך מאות הומואים מדי שבוע (קיילי מינוג, כאילו שלא ידענו את זה קודם), הם מצליחים לשמר את ההצלחה, לשדרג ולהפוך את המסיבות שלהם לגן-עדן להומואים. אה, ויש להם גם ליין מצליח ל